שקט, נקודת המפגש בין מה שבניתי בתוכי למה שניקיתי מתוכי...

תמיד אהבתי לעמוד מול קהל.

אין לי קול מספיק יפה כדי לשיר, וגם לא כשרון משחק מולד, אבל לדבר... אני יודעת.

לפני כמעט 20 שנה עמדתי בפעם הראשונה להרצות מול קהל, קיבלתי מלגה יוקרתית באוניברסיטה, והתבשרתי שאצטרך לתת הרצאה באנגלית... איך לומר, האנגלית שלי לא היתה מדהימה במיוחד... אבל התכוננתי והתאמנתי ועשיתי זאת.

האנגלית לא היתה מעניינת, גיליתי שנעים לי שם, מול הקהל. כשנה לאחר מכן התחלתי לתרגל כיתות של 30-40 סטודנטים ולפני כעשור הפכתי למרצה, בניתי עוד ועוד את הדבר שאהבתי. לימדתי פיזיקה, תרמודינמיקה, מכניקת זורמים...

אבל האמת שלימדתי קסם.

לימדתי משוואות ופקטורים ותאוריה, ותמיד בתוך כל הפיזיקה סיפרתי לסטודנטים שהעולם שלנו מלא בקסם, ובהפסקות, מי שרצו, באו לדבר גם על החיים... והמשכתי לבנות את מה שאהבתי.

ויום אחד, הבנתי שעם כל אהבתי למקצוע שלמדתי, אני בעצם אוהבת יותר ללמד.

אז המשכתי לבנות בתוכי את המקום הזה, ופתחתי קורסים פרטיים כדי ללמד דברים נוספים, הפעם קרובים יותר לליבי ולקסם - לימדתי על הגישה לחיים הרמוניים לפי הדרך השמאנית.

ואהבתי את זה. מאוד.

ואז... הגיעה הקורונה, וההרצאות באקדמיה עברו לזום, ובמקום קהל הרצתי מול מסכים שחורים או מעט פרצופים בפיג'מות. והקסם כבר לא היה שם.

החלטתי שהגיע הזמן לנקות את מה שלא מדויק והודעתי שלא אמשיך.

אז עוד עבדתי במשרה מלאה בסטארט-אפ, עם לו"ז צפוף, ישיבות, עומס ויעדים.

הקורסים שהעברתי בנושא חיים הרמוניים לפי הדרך השמאנית המשיכו, המקום שבו מצאתי את עצמי היה לי נעים, אך כשהחלטתי לעזוב את העבודה ולנקות מחיי עוד דברים שלא התאימו יותר (מבחוץ ומבפנים), עלתה בתוכי קריאה שכרגע אני לא רוצה להתחייב ללו"ז קבוע ויש בי רצון לשמור על גמישות. מכיוון אחר, הכמיהה לעזור לאנשים מתוך דרך החיים שבחרתי, הביאה אותי לבנות שוב משהו קצת אחר, ולהפוך את הקורסים לאישיים.

ונהיה לי שקט.

הרגשתי איך זה לעמוד בנקודת המפגש בין מה שבניתי בתוכי למה שניקיתי מתוכי.

אני יודעת שאני כל הזמן משתנה, ומתוך כך, בעירנות למה שיש בתוכי ודורש להתנקות ולמה שאני רוצה לבנות - אני רוקמת דברים חדשים ויולדת אותם לעולמי.

ואני יוצרת בתוכי שקט. ונועם.

מאחלת לך גם.

ואני כאן, כדי לעזור בכך. https://www.earth-magics.com/course